אדריכלות של בושה: איך הפכו הערים שלנו לזירת פשע של בטון וזכוכית

תשמעו, הגיע הזמן לדבר דוגרי. העולם של האדריכלות, שהיה פעם מקור להשראה, יצירתיות ויופי עוצר נשימה, הפך לתעשייה של קומבינות, פלסטיק וזיוף רגשי.

המגדלים המטורפים בערים הגדולות? הם לא יותר ממפלצות בטון שמסתירות את השמש וגונבות לכולנו את השמיים הכחולים. אדריכלות? או שמא אקולוגיה מזויפת שמדברת בשפה ירוקה רק כדי למכור עוד דירות לעשירים?

מגדלים ירוקים או ירוק בעיניים?

כל פרויקט שני מתהדר במילים "קיימות" ו"חדשנות".

אבל האמת? רוב ה"מגדלים הירוקים" הללו הם בלוף אחד גדול. הם אולי שמים כמה עציצים על הגג, אבל בונים אותם מחומרים מזהמים, מחסלים שטחים ירוקים, ודורשים עליהם מחירים שהאדם הממוצע יכול רק לחלום עליהם.

מתהדרים בטכנולוגיה חכמה? רוב ה"חכמה" הזאת מתבזבזת על שליטה בתריסים אוטומטיים ולא על פתרונות אמיתיים לשמירה על הסביבה.

אדריכלות לעשירים בלבד

מה קרה לאדריכלות שנועדה לכולם? איפה המבנים שהיו אמורים להיות פונקציונליים,

יפים וזמינים? היום כל פרויקט חדש מרגיש כמו תחרות על מי ירים את מגדל השן הגבוה ביותר - לא משנה אם זה שימושי או לא.

שוק הדיור הפך לקרקס של מיליארדרים, בזמן שהמשפחות הצעירות נאלצות להסתפק בדירות קטנות ויקרות בפריפריה.

מוזיאונים? יותר כמו אחוזות אוליגרכיות

גם העולם התרבותי לא נשאר נקי.

מוזיאונים ואולמות תרבות, שבעבר היו חללים פתוחים לכולם, נבנים כיום בתור מפלצות של ראווה שמיועדות בעיקר ליח"צ.

תכנון הפנים אולי מושלם, אבל מי בכלל מרגיש בבית בתוך כל השיש הקר הזה?

מי צריך גינות כשאפשר עוד בטון?

ערים שלמות מחסלות את מעט השטחים הציבוריים שעוד נשארו כדי להרים עוד קניון, עוד מגדל משרדים, או סתם מגרש חניה ענק.

ומה עם הילדים? הזקנים? כלבים? שיהיו תקועים בבית, כי בעיר המודרנית יש מקום רק למי שמוכן לשלם.

אז מה עושים עם כל זה?

השאלה היא לא רק לאן האדריכלות הולכת, אלא מה אנחנו הולכים לעשות בקשר לזה.

במקום להתלהב מעוד מגדל זכוכית מנקר עיניים, הגיע הזמן לדרוש אדריכלות שמשרתת את הציבור באמת.

תכנון שמתחשב בסביבה, באנשים, ובצרכים האמיתיים של כולנו - לא רק בתדמית.

תגידו, גם לכם נמאס?